<h1>סמ"ק מצוריך סימן ר"ג</h1>
<h2>דף כ:</h2>
שלא לאכול דם דכתיב (ויקרא ז') וכל דם לא תאכלו. ואמרו רבותינו (תורת כהנים צו פרשה י' כריתות דף כ') כל דם אסור חוץ מדם ביצים דגים וחגבים ודם אדם, ודם דגים שכנסו בקערה אם אין בו קשקשים אסור מדרבנן אבל אם יש קשקשים מותר, ודם ביצים אסור ודם ביצים אם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר והוא על החלבון זורק הדם ואוכל השאר, ואם הוא על החלבון בלא קשר אף הדם מותר, אך אם נתפשט חוץ לקשר בחלמון הביצה כולה אסורה, וכן אם נמצא על החלמון אפילו בלא קשר, ויש שאין אוסרין אפילו על החלמון כל הביצה אלא כשנמצא על הקשר אבל שלא על הקשר זורק הדם, ואם ספק אם היה הדם על החלמון או על החלבון הוי ספיקא דרבנן ולקולאא). ודם אדם אם פירש אסור ואם לא פירש מותר כדאמרינן בכתובות (דף ס') דדם שבין השינים מוצצו ובולעו ושעל הכיכר גוררו. ודם בהמה ועוף וחיה חייבים עליו כרת בין דם שחיטה בין דם נחירה בין דם עיקור בין דם הקזה שהנשמה יוצאה בו פירוש תלוי' חייבים עליה, ואיזוהי דם שהנשמה יוצאה בו כל זמן שמקלח, אבל דם התמצית היא בלאו גרידא וכן דם האיברים שפירש. א) ובספר רבינו ברוך פוסק דג' דינים יש בדם ביצים, אם נמצא הדם חוץ לקשר ואינו על הקשר כלל זורק הדם ואוכל השאר בין בחלבון בין בחלמון, ואם נמצא על הקשר ונתפשט חוץ לקשר אז כל הביצה כולה אסורה בין בחלבון בין בחלמון, ואם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר בזו יש חילוק בין חלמון לחלבון דבחלמון אפילו כל הביצה כולה אסורה ובחלבון זורק הדם ואוכל השאר, וכן נהגו העולם, לשון ס"ק.
<h2>דף כב.</h2>
הלב קורעו ומוציא דמו לא קרעו אינו עובר עליו ומוקי לה בלב עוף שאין בו כזית אבל יש בו כזית חייב, ומשמע מתוך פירוש הקונטרס (חולין דף ק"ט) אפילו בשלו, אך נראה דאחי קאי דאילו בשלו הא קיימא לן (כריתות כ"ב) דם שבשלו אינו עובר עליו, והיכא שנתבשל בקדירה יש שהיו ר"ל דלב אינו נאסר דשאני לב דשיע אך אין לסמוך על זה דמאי דקאמר התם היינו משום דבעי למדחי טעמא דכבולעו כך פולטו אך למסקנה דמילתא דמיתוקם דכבולעו כך פולטו לא מתוקם שאני לב דשיע (תוספות שם ד"ה הלב)א). וקורעו לאחר בשולו דקאמר לאחר צלייתו קאמרינן (תוספות שם)ב). אבל בקדירה צריך ס'ג), ואם נתבשל העוף בחתיכות קטנות והלב מחובר באחת מהן יש לחוש שמא תשאר אותה חתיכה לבדה שהלב תלוי בה במעט רוטב ותהא חתיכה נעשת נבילה מפני הלב הדבוק בה ואין [בה] ס' ויפלוט ברוטב ויאסור האחרת ואותה האחרת תאסור אחרת וכגון שמקצתן חוץ לרוטב כדפירש ר"י גבי גיד הנשה שנתבשל בירך וגבי טיפת חלב. וכן כשמשימין החתיכות בפשטיד"א ויש שם שומן שמא נימוח השומן תחילה תחת החתיכה שהלב תלוי בה ותהא נעשת נבילה ואחר כן תחת הסמוכ' לה ויאסרנה וכן כולם, אך המחמיר תבא עליו ברכה והמקיל לא הפסיד כי אין לנו להחזיק ריעותא בזהד). א) ואם נמלח הלב עם הדם או נצלה קורעו לאחרי כן ומותר, וראה תשב"ץ מהר"ם נ"ע אווזות שנמלחו עם הלב והכבד והתירם דסבירא ליה דם מישרק שריק, עכ"ל תשב"ץ (סי' של"ח). ב) ששייך בו כבולעו כך פולטו דמה שבלע פלט ונפל לארץ ואפילו קליפה לא צריך, לשון ס"ג (סי' קל"ז). ג) ואם העוף שלם והלב מחובר בו יש אומרים דשרי לפי שאין לך עוף שלא יהיה בו ס' מלבו או מדם לבו, אך אין לסמוך על זה וצריך ס' מכל העוף, עכ"ל ספר התרומה. ד) רק שיהיה ס' מן הכל, ועוד דאיסור הבלוע בחתיכה אינו הולך מחתיכה לחתיכה רק על ידי רוטב על כן אותה חתיכה לבדה שמחובר בה הלב אסורה אם אין בה ס' והשאר מותר וכן לענין כבד, עכ"ל ס"ק. [ולצלי אם נמצא הכבד בעוף אין לחוש בגומרי משאב שאיבי דמא ולא בעי כי אם קליפה, ואם נמצא בתרנגולת הלב והכבד בקדירה והיא שלימה בדיעבד שרינן לה שאין עוף שאין בו יותר מס' מן הלב ומן הכבד אחרי שנמלח עם העוף ומליחה ברותח צלי לפר"ת מותר הוי, ולפירוש רש"י בעינן ס' בתרנגולת וברוטב מן הכבד ודווקא אם אין הכבד נדבק בתרנגולת אבל אם דבוק בתרנגולת בעינן ס' ברוטב מן התרנגולת ואפילו ניער וכיסה שאין המים נכנסין בין הכבד לבשר כי הכבד אינו מותר לינתן בקדירה כי אם על ידי צלי אבל אמת הוא שהרוטב מסייעו לבטל בס', ואם נמלח עם כבדה או דבוק בה או אין דבוק בה ונמלחו יחד מותרין דדמא משרק שריק או כבולעו כך פולטו, עכ"ל תוס' (חולין דף ק"ט ד"ה הלב). מעשה בטלה אחד שנמלח ונתבשל עם הלב ולא קרעוהו מתחילה, והשיב ר"י אם יש ס' בין המים והטלה כנגד דם הלב נראה לי שהוא מותר אם היה הלב כל שעה מכוסה במים אך לא נתיר עתה מטעם זה שהיה נראה לי שרש"י היה משער בכל החתיכה אע"פ שהכל מכוסה במים, עכ"ל ס"ג (שם).
